יצחק נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 03.05.13 (כב' השופטת א. רוטקופף), אשר דחה את בקשת המבקש לפסול ראיות חדשות בכתב שהותר למשיבה להגישן.

ההחלטה נושא הבר"ע קצרה ותמציתית לאמור:

"לא מצאתי מקום לשינוי החלטתי המתירה הגשת הראיה".

ההחלטה הקודמת אליה מתייחס ביהמ"ש, ניתנה ביום 19.01.13, ובה נקבע:

"...התובעת תגיש התע"צ שברצונה להגיש עד ליום 15.02.13 הנתבע יגיש ראיות מטעמו, אם רצונו בכך בתוך 30 יום מקבלת התע"צ".

על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

ביום 01.07.13 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 03.05.13, ואף שכאמור מדובר בהחלטה קצרה ותמציתית נוסחה הבקשה באריכות יתירה והחזיקה 18 עמ'. לפיכך הוריתי על הגשת בקשה מתוקנת.

ביום 07.08.13 הוגשה בקשה מתוקנת.

2.לטענת המבקש, הוא הגיש בקשה לפסול תעודת עובד ציבור שהגישה המשיבה בשלב הסיכומים ללא רשות ושלא כדין. למעשה אין מדובר בתעודת עובד ציבור ערוכה כדין אלא בתצהיר חלקי. אין מדובר בהחלטה שלא תינתן עליה רשות ערעור על פי צו בתי המשפט (החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) התשס"ט-2009, ההחלטה בלתי מנומקת לחלוטין, מדובר בניהול הליך בדרך שגוייה.

עוד טוען המבקש כי בשנת 2004 הגישו הצדדים הסכם באשר לדרך הדיונית לבירור המחלוקת ביניהם (בעניין גובה פיצויי הפקעה). ההסכם קבע מנגנון נוקשה להכרעה בשני שלבים: חקירת מומחה ואח"כ מתן פסק דין. להסכם ניתן תוקף ביום 24.06.07. המומחה אכן נחקר, ובשנת 2008 הוקפאו ההליכים. לאחר 4 שנים ביקשה המשיבה לחדש את ההליכים, ולצורך כך לקבוע דיון קדם משפט "לצורך מתן הוראות, לרבות הגשת סיכומים בשאלת הפיצויים". רק לאחר הדיון הראשון טענה המשיבה בניגוד לכל ההסכמות כי ברצונה להביא ראיות נוספות שעל פיהן יש לשנות את חוות דעת השמאי.

המבקש טוען כי בנסיבות אלה, ניתנה החלטת בית משפט קמא בחוסר סמכות משום שהיא נוגדת פסק דין חלקי שניתן בתיק. ומכל מקום, הוספת ראיות לאחר קבלת חוות דעת מומחה נוגדת את הפסיקה.

3.לטענת המשיבה, המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת שהתירה לו להביא ראיות נוספות, והוא אינו רשאי לעשות זאת כעת, באיחור. מדובר באיחור ושיהוי חמורים המצדיקים דחיית הבקשה על הסף מטעם זה בלבד.

מדובר בהחלטה שלא תינתן בה רשות ערעור כאמור בצו בתי המשפט (החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט-2009.

מדובר בהחלטה בעניין סדרי דין שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה.

אמנם יש לשמור על הכללים בעניין הבאת ראיות, אך רשאי ביהמ"ש להתיר הבאת ראיות נוספות על מנת לרדת לחקר האמת.

המבקש לא הצביע על עוול שנגרם לו כתוצאה ממתן ההחלטה. למעשה, ההיתר להבאת ראיות נוספות ניתן כבר במסגרת הדיון ביום 08.11.12. תעודת עובד הציבור ערוכה כדין והוגשה כדין. ומכל מקום, לא נגרם למבקש כל עיוות דין.

4.דיון והכרעה-

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

5.אכן, מדובר בבקשה שהוגשה באיחור ובשיהוי, והמבקש הוסיף חטא על פשע בכך שהגיש בקשה ארוכה וטרחנית בניגוד לתקנות בשעה שמדובר בהחלטה דיונית קצרה ועניינית.